יחידת הונאות חוף נ' חץ הצפון השקעות בע"מ ואח'

החלטה

בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בחיפה (סגנית הנשיא כב' השופטת א' קנטור) מיום 24.3.2014 בה הורה בית משפט על ביטול צו ההקפאה שניתן במעמד צד אחד כנגד המשיבים והשבת התפוסים חזרה לידיהם.

העוררת חוקרת מזה זמן חשדות כנגד בעלי חברת מתכות מטמרה, העוסקת באיסוף גרוטאות מתכת ומכירתם. מדובר בפרשיה מסועפת בה מעורבים מספר גורמים המעלה חשד לעבירות הונאה, עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון ועבירות פיסקליות בהיקף של מיליוני שקלים. כנגד המעורבים הישירים הוצאו צווי הקפאה לנכסים, כספים ורכוש השייכים להם. החלטת בית משפט קמא עניינה גרוטאות מתכת המוחזקות על ידי המשיבים, ואשר נטען כי הן שייכות לאותה חברה והועברו למשיבים באופן פיקטיבי רק על מנת להבריחן מפני העוררת.

בהחלטתו ציין בית משפט קמא כי ב"כ העוררת התחייב להציג בפניו ראיות לכאוריות הקושרות את הגרוטאות שנתפסו לאותן חברות מושא החקירה. נאמר כי ב"כ העוררת התבקש להציג את הבסיס לחשד לפיו נמסרו התפוסים למשיבים באופן פיקטיבי על מנת ליצור מצג שווא כי הם הבעלים של התפוסים. אלא שראיות כאמור כלל לא הוצגו, למעט הטענה כי עובר למועד שבו שכרו המשיבים את המגרש בו הונחו הגרוטאות, הוא הושכר לאחד המעורבים בפרשה העיקרית. בית משפט השלום ציין כי הוצגו אמנם ראיות לכאורה לביצוע עבירות פיסקליות על ידי המשיבים, אך אלה אינן מובילות למסקנה כי מדובר בעסקה פיקטיבית כגרסת העוררת. מעבר לכך לא הוצגה כל ראיה הקושרת את המשיבים למעורבים בפרשה הנחקרת, כאשר טענת ב"כ המשיבים כי חלק מהגרוטאות נרכשו עובר להפיכת החקירה לגלויה, לא נסתרה. לאור זאת הורה בית משפט קמא על ביטול צו ההקפאה שניתן כאמור במעמד צד אחד וכן על השבת התפוסים לידי המשיבים. העוררת בקשה להורות על עיכוב ביצוע ההחלטה, אולם בית משפט השלום דחה בקשתה תוך שציין כי סביר להניח שהמשיבים לא יצליחו להבריח את כל הנכסים כפי שהעוררת חושדת שיעשו.

המסגרת הנורמטיבית של הדיון מצויה בסעיפים 32 ו- 39 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט – 1969 (להלן: "הפקודה"). בנוסף, סעיף 26 לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס – 2000 מורה כי סמכויות החיפוש והתפיסה לפי הפקודה יחולו בשינויים המחויבים גם לעניין רכוש שביחס אליו ניתן לתת צו חילוט לפי אותו חוק. סעיף 32(א) לפקודה מורה כי שוטר רשאי לתפוס חפץ אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה עבירה או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה. סעיף 39 קובע כי בית המשפט רשאי, בנוסף לכל עונש שיטיל לצוות על חילוט החפץ שנתפס לפי סעיף 32 אם האדם שהורשע במעשה העבירה שנעשה בחפץ או לגביו הוא הבעלים של החפץ.

על מנת שבית המשפט יאשר תפיסת חפץ בידי המשטרה יש להציג תשתית ראייתית שתקים חשד לכך שמדובר בחפץ שנעברה באמצעותו עבירה או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה. בענייננו, על העוררת להציג ראיות לכאוריות שיקימו חשד סביר לכך שמדובר במטלטלין השייכים למעורבים בחקירה העיקרית וכי החזקתם בידי המשיבים הנה פיקטיבית ונועדה להבריחם מפני העוררת ולסכל תפיסתם וחילוטם בהמשך.

העוררת הציגה שלל ראיות המעלות תהיות וסימני שאלה לגבי התפוסים נשוא הדיון. יחד עם זאת אין באותן ראיות כדי לבסס קשר בין המעורבים העיקריים בפרשה נשוא החקירה לבין התפוסים. העובדה שרוה"ח המטפל בספרי המשיבה 1 אינו מודע לעיסוקה בגרוטאות ברזל ולא ידע על שכירת המגרש ששימש לאחסון אותן גרוטאות אינה מהווה ראיה הקושרת את המשיבים למעורבים בפרשה. המגרש נשכר לכאורה על ידי המשיבים בחודש מאי-יוני 2013. רוה"ח מסר בהודעתו כי השומות של המשיבה 1 בהן טיפל היו עד לשנת המס 2012. אפשר ויש בכך כדי להסביר מדוע לא הובא לידיעתו דבר השכרת המגרש שחל במהלך שנת 2013. הוא הדין לגבי המועד שבו הודפסו תעודות המשלוח אותן הציגה המשיבה. לטענת העוררת מדובר בתעודות משלוח שהוזמנו בחודש ינואר 2014 לאחר שהחקירה הפכה לגלויה. מכאן שאין כל אפשרות - לשיטת העוררת – שאלה ניתנו בגין עסקאות שנעשו בשנת 2013. גם אם נכון הדבר, אין בכך כדי להצביע על קשר בין הגרוטאות לבין החשודים בפרשה העיקרית. אפשר וראיות אלו מעוררות תהיות וסימני שאלה אך באלה לא די על מנת לקבוע קיומו של חשד להברחת נכסים, כפי טענת העוררת. ודוק – גם שעה שמתברר כתב אישום כנגד נאשם הרי ששקריו אינם יכולים לבוא במקום הראיות שעל התביעה להציג על מנת להוכיח את אשמתו שכבר נאמר כי "שקריו של נאשם אינם יכולים להפוך את האין ליש" ואין בהם כדי להוביל להרשעה מקום שהתביעה לא עמדה בנטל השכנוע הרובץ לפתחה (ראו: י' קדמי, על הראיות (חלק ראשון), 2003, 259-266). הוא הדין לגבי החשד שעל העוררת לבסס על מנת לתמוך בטענתה בדבר קיומו של קשר בין המשיבים כאן לחשודים בפרשה. אין די בשקרים של המשיבים, בהנחה שמדובר בשקרים, על מנת לאושש קשר כאמור.

יוער כי על פי הראיות שהוצגו עולה שהמשיבים שכרו את המגרש בו הניחו את הגרוטאות בחודש מאי- יוני 2013 עוד בטרם הגשת התלונה בפרשה. העובדה שאחד השוכרים שקדמו להם הנו מעורב בפרשה העיקרית, אין בה לבדה כדי להצדיק המשך התפיסה.

לא נעלמה מעיניי הטענה כי בפרק הזמן מאז הורה בית משפט קמא על ביטול צו ההקפאה ועד לעיכוב הביצוע שניתן על ידי, הספיקו המשיבים להבריח חלק ניכר מהגרוטאות וכי הברחה זו נעשתה במשאית הרשומה ע"ש החברה החשודה. יחד עם זאת, לא מצאתי לייחס משקל רב לטענה זו בהעדר ראיות הקושרות אותה משאית למגרש שבו עסקינן.

סיכומו של דבר, בהעדר תשתית ראייתית כנדרש לביסוס החשד הנדרש, צדק בית משפט השלום בהחלטתו שלא לאשר המשך החזקת התפוסים.

לפיכך, אני מורה על דחיית הערר.

ב"כ העוררת יתאם עם העוזרת המשפטית בלשכתי קבלתם חזרה של חומרי החקירה שהושארו בידי עד להכרעה בערר.

ניתנה היום, כ"ה אדר ב תשע"ד, 27 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: